בן רוזה ודויד, נולד בשנת תרע"ה (1915) בעיר וולנטור, רומניה. למד בבית-ספר יסודי ותיכון ואחר-כך עבד כמסגר וכחשמלאי. אייזיק העפיל ארצה בראשית ההעפלה בשנת 1939 ואחרי נדודים ועבודות במקומות שונים הצטרף לקבוצת ניר עם. בקרב חבריו נודע כאיש-משק נאמן, מסור ואחראי, שקדן וזריז בעבודה, חבר טוב, בעל ואב טוב ומסור. יחד עם עבודתו במשק מילא את חובתו בהגנת המקום.

בראשית מלחמת-העצמאות, כשאישתו ושלוש בנותיו פונו מהמקום עם שאר הילדים והאימהות, נפרד מהן בברכת "חזקו ואמצו" ו"עוד יבואו לנו ימי מנוחה". בעומדו על משמרתו בחפירה, בימים הראשונים לפלישה המצרית, ועל-ידו נשקו וכלי-עבודתו, נהרג מפגיעת פגז ביום י' באייר תש"ח (19.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניר עם.